"בחרנו תחום תחרותי ברמות, לא?" כתבה לי השבוע מאמנת אישית באינסטגרם. וברמה הרעיונית? יכולתי להבין מאיפה היא באה.
לא עובר שבוע שאני לא מדברת עם לקוחה פוטנציאלית
שיש לה חלום לאמן, להנחות, ללוות, לטפל…
אבל, היא מציינת, התחום מפוצץ. לא צריך עוד אחת.
ופעם? פעם חשבתי שזה נכון.
שכמות האנשים שרוצה ללמד היא ענקית
ולא תואמת בכלל את כמות האנשים שרוצה ללמוד…
רק שאז … אז נפל לי האסימון.
אנחנו חיים במאה ה-21.
מופצצים בכמויות מידע היסטריות
שפע של בחירות ואפשרויות בכל תחום אפשרי
וטווח קשב שהולך ומצטמצם משנה לשנה.
התמהיל הזה גורם לזה שכולנו חייבים לבחור
מאד בקפידה לאן להפנות את הקשב שלנו.
מי שלא מתקשר בשפה שלך,
ברמה שלך…
מי שאת לא מתחברת אליו רגשית?
יאללה והלאה, נקסט.
וזו הסיבה שהתחום שלי לא תחרותי ברמות.
כי מי שבוחרת לעקוב אחריי – מתחברת אליי אישית.
ואת זה אי אפשר להחליף.
מישהי אחרת יכולה להיות באותו התחום
ללמד דברים דומים,
למכור תהליך עם מטרה דומה
אבל ללקוחה המושלמת שלי?
כל זה לא רלוונטי …
מהסיבה הפשוטה שהיא
לא מתחברת למישהי האחרת.
התוצאות שהיא תקבל איתי תהיינה פי אלף.
כשהיא תלמד ממני הידע יפעפע פנימה
ויעשה הבדל אמיתי.
ואני בטוחה שגם לך לא חסרות דוגמאות,
למקרים שנפלת על האדם הלא נכון –
וקיבלת תוצאות בינוניות (במקרה הטוב).
אז תחרות? לא כ"כ, מה ששלי יגיע עד אליי. גם מה ששלך 😉